1.מה שהוא TOTALLY לא יאומן היא העובדה שהכל נערך באולמות ריקים!

כמה הגיגים, רגשות, והתבוננויות מנצחון OKC

א) כשאני חושב עתה על המשחק הזה (ואותה הרגשה הייתה לי אחרי משחט ההיט נגד הבאקס) ועד כמה שהוא ריתק אותי בשעה שאני כותב 'מעורב' באותו זמן, ומשתתף בבלוג החי. וואללה, טרוף. שגעון ממש. ולחשוב שמשחק באולם ריק גורם לטרוף רגשי כזה? אילו סיפרתם לי זאת לפני חודשיים הייתי צוחק לכם בפנים. כל הכבוד ל-NBA. כל הכבוד לשחקנים. וכל הכבוד לעשרות ומאות תגובות בבלוג החי כאילו אנחנו חוזים במשחק גמר על אליפות ה-NBA עם קהל של 20,000 במדיסון סקוור גארדן. (תאמינו או לא, אבל זה קרה פעמיים ב-1970 ו-1973).

ב) אחד הדברים שאני הכי אוהב בספורט הם לוחמים וותיקים, מנוסי קרבות, שנראים כאילו נס ליחם, ועדיין – כשהסכין על צווארם – הם נותנים את כל מה שיש להם, ואני מתכוון את הכל, עד הניצחון. כריס פול הוא אחד מהם. הוא קלע 28, ונדמה לי ש-17 מהן ברבע הרביעי. בטיים-אאוט לפני סוף המשחק היה זה הוא ולא המאמן דונובן שדיבר אל הקבוצה.

ג) אני לא אוהב את כריס. ישנה בו מין יהירות שכזאת, רהבתנות, והתנשאות. הוא גם אחד השחקנים האלטרואיסטים ב-NBA שחושב קודם כל על עצמו. הוא שינה חוק שלם ב-NBA כדי שייטיב עמו עתה, כשהוא בן 35. אבל איזה לוחם הוא! ממש חדור קרב אפילו נשהסכויים נגדו. הוא הערב סחב קבוצה שלמה ברבע הרביעי ולא נתן לה להפסיד. בסיום המשחק הוא אמר, "אני כבר לא יכול לחכות למשחק השביעי". ARE U KIDDING ME?

ד) איזה איבוד כדור של ראסל ווסטברוק!!! אלוהים אדירים. איבוד שעלה – אולי – במשחק. אבל בואו אגיד לכם משהו על ראסל: כל אחד אחר במקומו היה זקוק עתה לשמירה שלא יחתוך את וורידיו. ראסל? הוא כבר חושב על המשחק הבא, ואני חותם לכם כאן שהוא יהיה קנון בו, ואחד הגורמים העיקריים לנצחון.

ה) כריס פול כריס פול, אבל איזה משחק נתן דנילו גלינרי!!! האיטלקי המבוגר הזה היה פשוט מצויין הערב, אבל כמובן שהערב שייך ךפול. שמעתי מישהו שמזכיר שדני אובדיה יהיה גלינרי מס' 2. באמת? כל מה שנותר לי לומר זה מהפה שלו לאוזן של אלוקים.

ו) אכזבת המשחק שלי? שי גילגואוס אלכסנדר. הוא היה כל כך נפלא בסיום העונה הרגילה, וכאן בבועה הוא מאכזב בגדול.

ז) הארדן היה הארדן.

ח) כמעט גיבור המשחק של יוסטון היה קובינגטון. איזו שמירה! איזו מלחמה! ואיזה משחק התקפה של של 7 מ-11, 4 מ=6 מהטריי, ו-18 נק' חשובות ביותר.

ט) השחקן שהפסיד את המשחק אפילו יותר מווסטברוק היה המאמן מייק ד'אנטוני עם החלפות משונות בזמנים לא נכונים, ואי-קריאת טיים עד שהמשחק היה אבוד עם 4 נק' יתרון ל-OKC, ו-3.4 טיקים לסיום. המשחק אבוד יא מן. דקה או שתיים לפני זה אולי טיים שלא קראת היה יכול – אולי – לעזור.

2. יאניס ובאטלר – שני עולמות

3. הגיגים, התבוננויות, מוסרי השכל, וקביעות על היט נגד באקס

א)איש לא צריך להאמין לי או להסכים אתי, אבל מי שעוקב אחרי הפוסטים שלי יודע שאני כבר כמה שנים טוען שיאניס אנטטוקונמפו אינו שחקן כדורסל טוב, והיום קבלנו עוד הוכחה לטענתי.

ב) את כל הישגיו והצלחותיו הוא חייב ראשית וקודם כל להודות לאתלטיות העליונה שלו על כל שחקן גבוה ששיחק אי פעם ב-NBA, מלבד – אולי – ד"ר ג'יי.

ג) הערב ראינו את המגבלות של שחקן כדורסל שהחל לשחק מאוחר בחייו, המשחק לא מושרש בדמו, שהאתלטיות הנעלה שלו לא מטשטשת את מגרעותיו כשחקן כדורסל.

ד) המגבלה הזאת מוארת בצבעים בעיקר במשחקי פלייאוף, וככל שהמשחק חשוב יותר, המגרעת מוארת וזוהרת יותר.

ה) היו יותר מדי מקרים במשחק הזה בו נחיתותו הכדורסלנית נראתה לא רק על ה-70" שלי אלא על כל סלולרי ששידר את המשחק מכדי לתארם. הוא היה הערב שחקן כדורסל ממוצע שרק האתלטיות שלו איפשרה לו לסיים עם 10 ריב', ו-18 נקודות. היו רגעים שהוא היה על הפארקט ונראה כאילו הוא מעדיף לא להיות מעורב במה שקורה. מעליב ממש לשחקן כמוהו שכנראה יזכה ב-MVP.

ו) אני כותב כבר זמן רב שאריק ספואלסטרה הוא המאמן מס' 1 ב-NBA. הערב ההגנה על יאניס היתה במקרים רבים הגנה שהצעתי נגד לברון וחודרים מסוגו: הדאבל-טים יעמוד שני מטרים ממנו עם רווח של, נניח, מטר בין שני המגינים. יאניס משדר את כניסתו יותר מכל שחקן אחר. להיכנס בין השניים הוא לא יכול כי השומר(ים) יקדים אותו בצעד למרכז הפתוח ותהיה עבירת תוקף. אם הוא ינסה לעבור את המגינים מימין או משמאל, תנועתו הצדדית מוציאה ממנו את כל העוקץ. לא ספרתי, אבל היו לו רק מתי-מספר כניסות אמיתיות לסל המסתיימות בדאנק.

ז) HIS TIME! למיאמי היה שחקן שמחכה למשחקים כאלה – ג'ימי באטלר. זה הזמן שלו לפרוח. להראות איזה גיימר הוא. ג'ימי, לעומת יאניס, גדל על מגרשי הכדורסל בשכונות, ושם למד את כל התנועות הנכונות שהפכו לאינסטינקטים. אבל יותר מזה: הוא גדל מגיל צעיר בשיטת 'המפסיד יוצא'. הוא מחכה למשחקים כאלה. משחקו מתעלה, משגשג, ופורח ככל שהמתח עולה וככל שישנו יותר כסף על הקו. הוא היה עליון ממש במחצית השנייה. הוא הראה איזה גיימר הוא. אולי המשחק הטוב ביותר שראיתיו משחק אי פעם.

ח) ONE OF THE BEST! אני עומד לומר לכם משפט שאולי תלעגו עליו: באם אדאביו הופך להיות אחד משחקני הפרונט-ליין הטובים ביותר בליגה. ברנדון אינגראם זכה היום ב-MIP – השחקן המשתפר – ובאם זכה במקום שני, אבל אני הייתי הופך את היוצרות. הוא לא גבוה במיוחד – 2.06 מ', אבל עם חוש פנטסטי, ניתור מעולה, וקליעה מצויינת מ-2-4 מטרים. ממרחקים גדולים יותר איש לא מבקש ממנו לזרוק.

ט) STILL GOING. מה נוסיף ומה נאמר על גורן דראג'יק. המחצית הראשונה שלו? לארוז בעטיפת זהב – 6 מ-8 ל-19 במחצית זו בלבד. בן ה-34 הזה בשנתו ה-13 ב-NBA נתן משחק למזכרת. גם בהתקפה וגם בהגנה. כמובן שחסרונו של בלדסאו הקל עליו מאד.

י) ENFORCER. ג'יי קראודר. השחקן שכמעט שכחנו על קיומו. איזה FIGHTER הוא! בן ה-30 הזה, רק 1.97 מ'. איזו מלחמה. הוא 'הרע' של מיאמי היט. אריק ספואלסטרה החכם ידע שהוא צריך לוחם כמוהו נגד ה'יורמ'ים' והרכים ממילווקי, ונתן לו לשחק 35 דקות. הוא קלע רק 9 נק' (3 מ-7 מהטריי), אבל קטף 10 ריב', והיה השומר הראשי על הגריק-פריק.

י"א) לבאקס ישנו ENFORCER. איליסובה. פחד רק להסתכל עליו. אבל זמנו עבר.

י"ב) ומה יש להוסיף על ספואלטרה? שקט, רגוע, אהוב על ידי השחקנים המכבדים אותו ואוהבים אותו. הוא גם אחד ממנהלי המשחק הטובים בביזנס, שהערב ההחלפות שלו היו מושלמות ממש. אני בוחר בו כמאמן לפני כל אחד אחר בעולם.

4. ג'מל מארי: סחוט גופנית ונפשית

5. קוואי לינארד נשא את הקליפרס על כתפיו

כשדאלאס הקטינה את ההפרש של הקליפרס מ-23 נק' ב'שלישי ל-6 נק' בדקה ה-9 של הרביעי, דוק ריברס ראה מספיק והכניס את קוואי לינארד.

הוא מיד קלע 8 נק' בשתי דקות, ובריצה שהוא הוביל ל-7-17 הוא סיים למעשה את המשחק.

מה לומר ומה להוסיף על השחקן הזה. הרי ממש אין דרך לחבב אותו. השתקן הזה, המאופק הזה, הממותה הזאת הווא טיפוס מעולם אחר. אתה לא יודע אם הוא מאושר או נוגה. בחגיגה או בהספד.

הוא ה-CLOSER האולטימטיבי ב-NBA.

הוא רגוע. הוא לא מתרגש. למעשה בהרבה חלקים של המשחק נדמה לך שאולי כל הסיפור הזה של הכנסת עור לחור לא כל כך נוגע לו.

הקריעה שלו החלה ברבע השלישי כשהוא קבר 14 נק'. ס"ה בחצי השני הוא קלע 22 ב-9 מ-10. אף נקודה, אף סל, לא מביאים את ה-'אווווו…' וה-'האאאאא…' של לוקה. אצלו זה הכל סלים של סבל ומאמץ. הכל בא לו כאילו קשה. כל סל נראה כטרחה, ולא כריקוד של סטפן קרי או לוקה דונקיץ'.

זה גם לא איכפת לו. הוא לא חפץ לתת הצגה לאף אחד, ולמעשה נדמה לי שככל שהוא יותר משעמם – ככה זה טוב יותר לו. יש לו את אחד המידריינג'ים הטובים בליגה, וגם הטריי שלו השתפר מאד.

אבל הקילר שלו הוא המיד ריינג' . זה נראה לא מי-יודע-מה, אבל עובדה שאף אחד בליגה לא מצא לזה פתרון: אתהעוזב אותו לרגע, הוא קובר. אתה עוזב אותו – הוא מוצא את השחקן הפנוי לזריקה:

W

ומה עם פול ג'ורג'? כיצד שחקן נפלא כזה משחק ברמה נמוכה כזאת? האמת נודעה לי רק אתמול: מאז שהוא הגיע לבועה (אולי אפילו לפני כן; איש לא יודע!) הוא סובל מפחדים ו-ANXIETY (https://theathletic.com/2023717/2020/08/26/i-checked-out-paul-george-on-dealing-with-anxiety-depression-in-the-bubble/.

מרכוס מוריס איבד את הכיוון והיה בבעיית פאולים והוא הרי השומר העיקרי על לוקה דונצ'יק. פטריק בברלי היה ב'אזרחי' בכל המשחקים מלבד אחד. גם לו ויליאמס וגם מונטרזל הראל היו בבידוד כמה ימים בבועה, ובינתיים אף אחד מהשניים לא תרם מספיק ביחס לרמת משחקם. איביקה זובאק ולנדרי שמט שיחקו כפי שמצפים מהם אבל בשום צורה ואופן לא טוב יותר.

אז קוואי הגיע עם 32 נק' פלוס ב-5 מה-6. באף אחד מהששה הוא לא היה עם פחות מ-29 נק', עם דיוק קליעה של 53.8% (וכמעט שכחתי 10.2 ריב', 5.2 אסיסטים, ו-2.3 גניבות למשחק!!

קוואי לינארד כיסה על כל העוונות. "HE IS A MAN OF BUSINESS", אמר עליו פול ג'ורג'.

ואז פול ג'ורג' הוסיף:

“. “He stepped up. Time after time, whenever we needed him, he put us on his back. He finished the series. I can’t say it enough. I mean, after the series, he is the most reliable guy. It’s his shot making, just his time on just awareness plays. He’s just one of a kind.”

(ממש כאילו אני אמרתי זאת!)

6. דאלאס מבריקס: חיוב או שלילה?

תחשבו על הדאלאס מבריקס שאתמול נאלצה להיפרד מהפלייאוף.

זאת היתה קבוצה שעד אמצע דצמבר לא היה בטוח בכלל שתעשה את הפלייאוף. קבוצה של שני כוכבים עם צוות של ROLE PLAYERS מכל המינים והסוגים.

אבל ראה זה פלא: הם לא רק ענו על השאלה אם הם טובים מספיק לעשות את הפלייאוף, הם הפליאו בשני נצחונות על הקליפרס, אחת המועמדות ללכת עד הסוף.

אני לא יודע לענות על השאלה אם לדאלאס היו סיכוי עם או לא עם פורז'י ברריא (אני הייתי מתערב שלא), אבל עתה מה שחשוב יותר הוא מה עושים עכשיו.

שק חבטות?

המשחק ה-6 היה MICROCOSM של העונה כולה: לוקה דונקיץ' נותן עוד משחק-על של 38 נק' עם 9 קרשים ו-9 בונבונים. ייתכן שאפילו עם פורז'י זה לא היה מספיק כי שני הכוכבים האלה לא יעשו זאת ללא עזרה מתאימה: פורז'י ימשיך להפתיע מדי פעם במשחק מצויין אבל איתו תמיד יהיה הפחד של פציעה נוספת, ולוקה ימשיך לתת משחקים של 40 נקודות בהם יעשה הכל, יילחם כנמר, יהיה מטרה של המגינים הטובים ביותר בליגה, יחטוף חבלות, מכות, פגעים. לא כדי לפוצעו חס וחלילה אבל הוא הגיע לרמה של סופר-דופר של כוכב, וכשאתה מגיע לרמתו עליך להבין שעם הכבוד מגיעים ההתקפות ואיתן הייסורים והמצוקות.

אולי כשאתה כוכב-על לבן כמוהו – מתקיפים אותך אפילו ביתר שאת. זה נכון לכל כוכבי-העל הלבנים מלבד לארי בירד: אל לארי היתה יראת כבוד. לוקה מנגד נראה שובב וחוצפן כזה. מין ממזרון לבן, פרחח פורק עול. הסבתא שלי הייתה מכנה טיפוס כזה 'תכשיט' אבל בהברה של 'תכ…שיט'!. אף פעם לא ידעתי אם זה היה יידיש או עברית. אז לוקה ממשיך לחייך בשעה שהוא קובר אותך וכל שחקן שחור בליגה מת למחוק לו את החיוך.

עד עתה הוא ספג הכל בחיוכו המשגע, אבל לך תדע אם כל הצלקות והשריטות לא יתחברו ויתאספו בסופו של דבר למשא כבד מדי על כתפיו של צעיר שרק בעונה הבאה יהיה בן 22.

לוקה לא יוכל לעשות זאת לבד!

אפילו מג'יק ג'ונסון ומייקל ג'ורדן לא יכולים היו לעשות זאת לבד. אוקיי, יש לו את קריסטפס פורז'ינגיס. אבל פורז'י הוא לא שקיל או'ניל. הוא לא חאכים אולג'ואן. הוא אפילו לא ג'ואל אמביד. הוא עצמו מין ROLE PLAYER יותר מסלע גיברלטר. הוא לא ENFORCER תחת הסל וזה מה שדאלאס צריכה.

שניהם יצטרכו עזרה, ו-ROLE PLAYERS – בעצם הגדרתם – הם מוגבלים. מוגבלים ל-ROLE שלהם. משך כל העונה זאת היתה הבעייה של דאלאס: בעייה, ושאלה אם ה-ROLE PLAYERS יספיקו. ההרגשה שלי היתה שהרול פליירס טים הרדאווי ג'וניר, מקסי קלבר, דוריאן קיני-סמית', או סת' קרי הם טובים, ממש טובים, וכל אחד בתרומתו המיוחדת. אבל האם הם מספיקים טובים כדי לנצח איתם?

לוקה ופרוז'ינגיס הם רק שני BUILDING BLOCKS עליהם דאלאס חייבת לבנות קבוצה, ולהתחיל עם עמוד שלישי

אחרי לוקה ופורז'י שאר שחקני דאלאס הם – בעיקר – צעירים חסרי ניסיון שהם חובה לקבוצה החייבת להיבנות, אבל אי אפשר לסמוך רק עליהם שיביאו אותך לחוף מבטחים. מלבד זאת, צריכים לחשוב אם הם בחלקים שדאלאס צריכה יותר מאחרים.

אבל קודם חייבים עוד עמוד לצד שני העמודים הקיימים. העתון דאלאס סטאר (ואותו מאמר הופיע ב'ספורטסנאוט ) (https://www.yardbarker.com/nba/articles/mavericks_need_a_makeover_after_first_round_elimination/s1_12680_32749382?utm_source=mb&utm_medium=email&mb_edition=20200831&mb_loc=right_h מציע להביא את הכוכב שהם חייבים – ENFORCER תחת הסל בצורה כזאת:

*הסנטר המחליף מקסי קלבר בן ה-28 יכול לעניין הרבה קבוצות עם ה-9.1 נק' וה-5.2 ריב' למשחק שלו, במשכורת של 8.25 מיליון. תוסיף אליו את החוזה המסתיים של טים הרדאוויי (18.9 מיליון) ואת ג'סטין ג'קסון (5.0 מיליון) ויש לך מספיק כסף להביא שחקן עם משכורת קרובה למקס!.

*דאלאס חייבת ניסיון של שחקן שהיה שם ועשה זאת. היא גם מחפשת 'בידג' עם קליעת שלוש. אם דאלאס מציעה את הבחירה הראשונה שלה ל-2020 (בחירה 18) ואת הבחירה השנייה שלה ל-2021 לקליבלנד, היא יכולה להביא שחקן כמו קווין לאב.

חייבים לתת לסת' קרי צ'אנס אמיתי

אני לא מגזים כשאני אומר שיש לדאלאס את הפיור שוטר מה-3 הטוב בליגה. כן, טוב אפילו מאחיו סטף. במה שסטף טוב ממנו שה ב-RUN AND SHOOT, CATCH AND SHOOT וביצירת הקליעה שלו.

לסת' יש את אחוז הקליעה המוביל בליגה (49.5% מהטריי), אבל הוא זורק מעט מדי שלשות. קרי עצמו (ואביו דלי) מספרים שבתחרויות "HORSE" בבית סת' הוא בד"כ המנצח. אבל נכון לעכשיו, חייבים להכין PLAYS עבורו נשתהיה לו את הזריקה הפנוייה. זה לא שהוא לא מסוגל לקלוע בתנועה. הוא פשוט טוב יותר בתנוחה. למעשה הטוב בליגה. אז אם קרלייל שומע לי, הוא היה הופך את סת' לשוטר ראשי מהפרימטר. אוקיי – יחד עם לוקה ה'שוטר' של הקבוצה.

דאלאס חייבת גם להיכנס למשחק השחקנים החופשיים

לדאלאס יש 4.8 מיליון תחת סף המשכורת, ויש לה בעל ביליונר יהודי בשם מרק קיובן שעשה כבר כמה עשרות מיליונים נוספים מהמשחק בו הוא מככב – "SHARK TANK". לא יזיק לו להוציא איזה 5-10 מיליונים מכיסו בשכר ומס מותרות, ולהביא עוד שחקן גבוה וחזק מהסוג של ליאונרד מאיירס, קלי אוליניק, או פלמלי (מדנבר) – כולם יהיו חופשיים וכולם מסתובבים סביב ה-10-12 מיל.